אנחנו לא מתחילים מההתחלה. אף פעם. כל אחד מאיתנו נולד לתוך סיפור שכבר נכתב – משפחה, זיכרונות, ערכים, בחירות, שתיקות. חלקם נאמרו מפורשות, אחרים שוכנים בשוליים של תצלום ישן, בבישול מסוים, במילה שנאמרת באותו טון פעם אחר פעם. זו המורשת שלנו – לא כעבר נעול, אלא כקו שממשיך להיכתב.
דווקא בתוך מציאות עמוסה ורוויית שינויים, המורשת הופכת לעוגן. לא כזה שמעכב אותנו, אלא כזה שמאפשר תנועה מתוך יציבות. כשיש שפה ערכית ברורה, יש קו מנחה שמחזיק את המשפחה גם כשקשה. לא מדובר רק בזיכרון – אלא בבחירה מודעת של מה אנחנו לוקחים איתנו הלאה, מה ראוי להתחדש, ומה הגיע זמנו להתמוסס.
המקום שבו העוגן הזה מקבל צורה חיה, הוא ברגע שבו הורים עוצרים ושואלים: מהו החזון החינוכי שלנו? לא מה החברה מצפה, לא מה הספרים מכתיבים, אלא מה באמת חשוב לנו. מהו סל הערכים שילווה את ילדינו, מהו הסיפור שנרצה שיידעו לספר גם כשהם בעצמם יהפכו להורים.
בדיוק מהמקום הזה נולדה סדנת "שושלות" של המפת"ח למעורבות בקהילה – סדנה אינטימית, חווייתית ומעוררת השראה, שנועדה לסייע להורים לעצב יחד חזון חינוכי משפחתי ברור, מגובש ואישי. הסדנה משלבת עבודה זוגית עם יצירה חזותית, כלים סימבוליים עם שיח עומק, ובעיקר – מייצרת תהליך שבו מורשת המשפחה מקבלת ביטוי חדש, עדכני, חינוכי.
כשהחזון מתגבש, ההשפעה כבר לא מקרית – היא עקבית, נוכחת, מחזיקה בתוכה את העבר, מכבדת את ההווה ומכוונת אל העתיד. הילד לא רק לומד ערכים – הוא חווה משפחה שיש לה עמוד שדרה ערכי משותף.
כי בסופו של דבר, המורשת שאנחנו בוחרים להעביר הלאה, היא לא מה שנשמר – אלא מה שחי. היא לא רק הסיפור של מי שהיינו, אלא תמרור בשביל מי שאנחנו רוצים להיות. וכשיש עוגן כזה – ההשפעה כבר לא שאלה של מזל, אלא של משמעות.
