יש קשרים שבהם הכול נראה תקין – אבל הלב לא בפנים.
אנחנו קוראים לזה: הקיר החברתי השקוף.
אתה נמצא – אבל לא שייך. מדבר – אבל לא באמת נשמע.
שקט שאין בו שלווה, אלא ניתוק.
במפת"ח אנחנו לומדים לזהות את הסימנים הדקים של שייכות מזויפת:
אנשים שנמצאים בשוליים הרגשיים של כיתה.
שמתפקדים – אבל לא באמת משתתפים.
שמרגישים – אבל לא מרגישים שמרגישים אותם.
💬 לפעמים הדרך לשבור קיר – היא רק להביט פנימה ולשאול:
מי יושב כאן איתי – אבל לא מרגיש חלק?
כי שייכות היא לא נוכחות. היא חיבור.
והיא מתחילה – כשמישהו בוחר לשים לב.
