אנחנו עוברים עכשיו תקופה שכאילו נלקחה מסרט הוליוודי. (אם הייתי מספר לכם לפני חצי שנה שכתבתי תסריט לסרט על נגיף שסוגר את העולם בשלושה חודשים בגלל שאכלו עטלף אי שם בסין מה הייתם אומרים לי?!)
כמובן שהקורונה לא פסחה גם על פתיחת שנת הלימודים הנוכחית, ולמען האמת לא נתקלתי בשנה כזאת מאתגרת בכל 16 שנות עבודתי. אבל יש דבר אחד שלא משנה- קורונה שמורונה או לא- וזה: תשובת הילדים לשאלה " איך היה היום בבית הספר?" כמעט תמיד וללא יוצא דופן התשובה תהיה בת מילה אחת- "בסדר". (יודעים מה אולי גם "סבבה" או "אחלה"..). תשובה בת מילה אחת.אנחנו קוראים לזה "תשובה מרצה".
וברור לנו שזה לא תמיד באמת סבבה בסדר או אחלה.. זוהי לא באמת תשובה אינפורמטיבית שמספרת לנו באמת מה מרגיש הילד. בשביל לא להישאר רק עם ה"בסדר" הזה- ולפתח את התשובה של ילדכם, דברו דיבור אח"ר:
אינפורמציה – חוויה – רגש.
1. אינפורמציה– התחילו לתאר את המימד האינפורמטיבי של מה שקרה בבית הספר, את הפרטים היבשים:
עם מי למדת היום? מי לימד? מה עשיתם? וכו'..
2. חוויה- עלו איתם למימד החוויתי של איך היה היום?-
אם אתם ההורים לא מכירים מספיק מילים שמתארות חוויה- כלומר לתאר את "האיך?"- אפשר לשאול אותם
'איך עבר לכם הזמן? איך זה להיות בכיתה החדשה? איך אתם התרשמתם מהכיתה/מורה? אם צריך לבחור מילה אחת שיכולה לתאר את הכיתה/מורה, מה היא?' וכו'.
3.רגש- המימד הרגשי- הוא המימד שאמור להסביר את החוויה שנוצרה הודות לנסיבות האינפורמטיביות.
לשאול על רגש בהתחלה יכול להיראות יותר מידי מורכב אבל זה ממש פשוט:
יש בסך הכל שישה רגשות מרכזיים וכל השאר הם נגזרת. כלומר:
הרגשות המרכזיים הם:
שמחה, קנאה, גועל, כעס, עצב, פחד (כן, כן, בדיוק כמו בסרט "הקול בראש" למי שמכיר)
הם רגשות הבסיס.אם למשל החוויה של הילד סה"כ חיובית אז אפשר לשאול שאלות רגשיות כמו "מה הפתיע אותך לטובה או שימח אותך היום בבית הספר?", מה אתה אוהב בכיתה?, "ספר לי משהו חיובי שקרה לך היום בבית הספר?", וכך הלאה לגבי רגשות שליליים….
ברגע שרגשות הבסיס עולים בשיח ניתן מהם להמשיך לפתח את השיחה ולהרחיב לתחושות ורגשות נוספים…
וזאת כל התורה כולה!
וכמובן כפי שציינו למעלה- איך אפשר לשכוח בהקשר הזה את ההמלצה (הלוהטת!) על הסרט המופלא "הקול בראש"-
אם לא ראיתם הוא פשוט סרט חובה בכל בית. ילדים ומבוגרים כאחד. סרט נהדר שעוסק ברגשות בצורה חכמה ונגישה לכל גיל..
