המפת"ח למעורבות בקהילה

מה נחשבת הצלחה אצלנו לא חיוך מנומס. לא משפט כמו “הוא מרגיש יותר בטוח”. אלא משהו אחר לגמרי: שינוי. שנראה לעין. שנשמע באוזן. שמורגשת לו נוכחות. כי במפת"ח אנחנו לא מציעים טיפול – לא כי טיפול זה רע, אלא כי אנחנו לא עוסקים באנשים חולים. ואנחנו לא באים לתקן –

יש קשרים שבהם הכול נראה תקין – אבל הלב לא בפנים. אנחנו קוראים לזה: הקיר החברתי השקוף. אתה נמצא – אבל לא שייך. מדבר – אבל לא באמת נשמע. שקט שאין בו שלווה, אלא ניתוק. במפת"ח אנחנו לומדים לזהות את הסימנים הדקים של שייכות מזויפת: אנשים שנמצאים בשוליים הרגשיים של

כולנו מכירים את הרגע הזה שבו משהו מציף – הלב דופק, המחשבות מתערבלות, המילים נעלמות. וברגע הזה… כל תגובה עלולה לשפוך עוד שמן למדורה. אז מה עושים לפני שמדברים, מסבירים או מגיבים? מווסתים את הגוף – כדי שהרגש יתייצב. במפת"ח פיתחנו כלי פשוט וזכיר, שיכול לשמש כל אחד ברגע של