המפת"ח למעורבות בקהילה

יש אנשים שלא מדברים מהר, לא מתחברים מיד, לא נכנסים בקלות לקצב. לפעמים הם נראים מרוחקים, איטיים, “לא שם”. ולוקח זמן להבין – שהאדם הזה לא פחות חכם, מוכשר או רגיש מאחרים. הוא פשוט מתנהל אחרת. במפת"ח אנחנו פוגשים את האנשים האלה כל הזמן: שנים של חוויות החמצה, שיפוט מוקדם,

יש קשרים שבהם כבר לא נאמר שום דבר רע – אבל גם שום דבר טוב. הכול מתקיים “על מי מנוחות”, השיחות זורמות, המפגשים תקינים. אבל התחושה? תקועה. דחוסה. מרוחקת. וזה קורה לא פעם כי הייתה שם ביקורת שלא נאמרה, רגש שלא עלה, צורך שלא קיבל מענה. אנחנו נוטים לחשוב שאם

מי שולח את ההודעה הראשונה? מי פותח את הבוקר עם “מה שלומכם”? מי מציע “רוצה לשבת איתי?” מי שם לב שמישהו יושב לבד – וניגש בלי לחכות? להיות הראשונים זה לא תמיד פשוט. זה קצת חשוף, לפעמים קצת מפחיד. זה להיות אלה שנכנסים ראשונים למים. אבל האמת? הרבה פעמים –