יש האומרים שהבושה גדולה על הרעב.
לפני כמה חודשים, אי שם בין חילופי העונות של הגל הראשון והגל השני של הקורונה, כשחזר עמית אוזם לבית הוריו באור יהודה, ראה בן אדם מרים חולצה מהרצפה, הסיטואציה הזו הספיקה לו להבין שזה לא צודק והחליט לנסות לשנות את זה.
עמית יצא למחקר אישי, קרא המון, ביצע עשרות שיחות ואפילו עשה סקר עם למעלה מ500 משתתפים כדי לדייק עוד יותר את הפתרון.
וכך בדיוק הארון הקהילתי נולד – לצמצם את המתווך באמצע, לשמור על מקסימום דיסקרטיות ופרטיות, לאפשר לכל אחד ואחת לגשת לארון, 24/7 מסביב לשעון. לקחת את מה שזקוק לו, ללא שום עלות והזדהות.
את הבגדים בארון תורמים תושבי העיר, המגיעים בזמנם ומוסרים את הבגדים לשימוש חוזר. ללא מתווך, ישירות לארון עבור מי שזקוק.
בנוסף, על מנת להעצים את הקהילתיות והשיתופיות, ישנם פתקים בארון.
מוסרי ואוספי הבגדים יוכלו לכתוב פתק, להודות ולברך אחד את משנהו. ממש לייצר שיח אינטימי ועדיין לשמור עליו אנונמי.
הארון מחולק לפי תאים, מידות ומגדר, על מנת להקל בחלוקה ובאיסוף הבגדים. ממש כמו בבית וישמור על כבודם של כל מי שזקוק.
ההחלטה להקים את הארון דווקא בעיר בה גדל לא מקרי, בעיניו זה חוב מוסרי לעיר, הקורונה לא הקלה על העיר, והוא החליט להחזיר לה.
העיר ידעה לפתוח את דלתיה, חיבקה ואימצה את הרעיון והביעה תמיכה בכל שלב עד להשקתו היום.
הסימבליות והטיימניג ניצחו והמיזם יוצא לדרך לכבוד בואה של השנה החדשה. זו המתנה שלי לחברה הישראלית, לעיר, לחג, לשנה הבאה עלינו לטובה.
מוזמנים לקחת חלק ולחלוק המתנה הזו.
נותר שעוד אנשים יחשפו, יכירו במיזם ויגיעו לתרום או לאסוף – עזרו לי להפיץ את הרעיון ושתפו את הפוסט.
ומי שזקוק לבגדים יוכל להנות מבגדים חדשים לחגים.
הארון הקהילתי מוכן ומחכה לכם בסמטה ליד רחוב לו סקלאר בקרבת אגף הגביה והמוקד העירוני, מול בריכת אור יהודה
