המונח הופיע לראשונה בדפוס בשנת 1998, במאמר "גיוון עצבי" מאת הרווי בלום:
"גיוון עצבי עשוי להיות חשוב למין האנושי כשם שגיוון ביולוגי חשוב לחיים בכללותם. מי יכול לומר איזה סוג חיווט יוכח כטוב ביותר בכל רגע נתון? הקיברנטיקה ותרבות המחשב, למשל, עשויים להעדיף נפשות אוטיסטיות במקצת."
לפני כן, למרות שלא השתמש במפורש במונח 'גיוון עצבי', כתב בלום בניו יורק טיימס ב-1997:
"… כל מי שבודק את הנושא באינטרנט מגלה במהרה צד אחר של האוטיזם. במרחב הווירטואלי, רבים מאזרחיה האוטיסטים של האומה עושים בדיוק את מה שהתסמונת לכאורה מונעת מהם – הם מתקשרים."
"עם זאת, בנסותם להתמודד עם עולם הנשלט בידי נוירוטיפיקלים, האוטיסטים אינם מוכנים או מסוגלים לוותר על מנהגיהם הייחודיים. במקום זאת, הם מציעים שיטה חברתית חדשה, המדגישה ריבוי נוירולוגי."
"ההסכמה העולה מפורומים ומאתרי אינטרנט של אוטיסטים … היא שנוירוטיפיקליות היא רק אחת מתוך תצורות עצביות רבות – ללא ספק הנפוצה שבהן, אבל לא בהכרח הטובה שבהן."
בלום חזה גם את תפקידה של רשת האינטרנט בקידום רעיון הגיוון העצבי:
"קיים מימד פוליטי לקשר הדוק זה לאינטרנט. פרויקט בשם "מרחב קיברנטי 2000" מוקדש לחיבור כמות גדולה ככל הניתן של אנשי ספקטרום אוטיסטי לאינטרנט עד שנת 2000, כאשר הסיבה לכך היא "האינטרנט היא אמצעי חיוני עבור אוטיסטים לשם שיפור חייהם, כי לעיתים קרובות היא האמצעי היחיד באמצעותו הם מסוגלים לתקשר באופן יעיל".
"… הקהילה האוטיסטית, שייתכן שלא הייתה מגיעה לבגרות ולמודעות עצמית ללא האינטרנט, מציבה בפנינו אתגר. האתגר שיוצב בפנינו יותר ויותר, בעולם המקוון ומחוץ לו, הוא לראות את עצמנו באופן שונה מהאופן שראינו את עצמנו בעבר, לקבל את הגיוון העצבי. נוירוטיפיקליות היא רק אופן קיום אחד."
בשנת 1999, כתבה ג'ודי סינגר בעבודת הגמר האוניברסיטאית שלה:
"… חשיבותו הבסיסית של "הספקטרום האוטיסטי" טמונה בקריאתו לפוליטיקה של "גיוון עצבי". "השונים נוירולוגית" מהווים תוספת חדשה לקטגוריות הפוליטיות המוכרות של מעמד/מגדר/גזע והם יגבירו את התובנות של המודל החברתי של הנכויות."
ציטוט בדפוס הופיע בעיתון הבריטי "איבנינג טלגרף של קובנטרי" בשנת 2004, בהתייחסות לקבוצת הגיוון העצבי של קובנטרי ווריקשייר. המונח תואר כך:
"גיוון עצבי הוא מונח הקיים מהיום בו אוטיסטים החלו להקים אתרי אינטרנט. מאז, הורחב המונח והוא כולל לא רק "אוטיסטים ובני דודים", אלא הוא מביע את הרעיון שמגוון דרכי החשיבה האנושית הוא דבר טוב, ושאנחנו הדיסלקטים, האוטיסטים, האנשים עם הפרעות הקשב, האנשים עם הדיספרקסיה ועם תסמונת טורט כולנו בעלי מכנה משותף, בכך שמוחותינו אינם פועלים באופנים נוירוטיפיקליים."
בעוד שהמונח מופיע בעיקר אצל הקהילה האוטיסטית המקוונת, השימוש בו התרחב והפך לכללי יותר, וכיום קיים ויכוח האם לכלול בו גם אנשים עם שיתוק מוחין, מחלת פרקינסון, אמנזיה וכו'. יש המעדיפים לכלול בו רק תופעות שאינן ניכרות כלפי חוץ, כפי שהן מוגדרות על ידי אגודת הגיוון העצבי של בריטניה.
מגוון נוירולוגי או גיוון עצבי מתייחס לכך שקיים מגוון אנושי בדרכי החשיבה ותפקודים המוחיים: שכליים, רגשיים ותחושתיים. במין האנושי קיימת שונות קוגניטיבית אינסופית (Walker, 2014)[1]. חיווט עצבי בלתי שגרתי הוא מצב אנושי תקין, שיש לגלות כלפיו סובלנות ולכבדו ככל שוני אנושי אחר.
מושג הגיוון העצבי נטבע על ידי אנשי הקהילה אוטיסטית, הגורסים שאוטיזם אינו הפרעה, אלא חלק מהמגוון האנושי ומאפין מהותי מאישיותם. מושג זה מועדף גם על ידי הורים מסוימים לילדים אוטיסטים על פני מושגים כגון "לקות" או "נכות". המונח גיוון עצבי כולל גם תופעות כגון: תסמונת ההמיספרה הימנית, הפרעות קשב, דיספרקסיה, דיסלקסיה, טורדנות כפייתית, פסיכופתיה, טורט וטיקים.
המונח גיוון עצבי מבטא התנגדות לגישות טיפוליות וחברתיות שנתפסות כמשקפות דעות קדומות כלפי אוטיזם וכלפי מצבים נוירולוגיים אחרים, כגון:
ניסיונות לרפא, לתת תרופות, לאשפז או לכפות שינויי התנהגות על אוטיסטים בניגוד לרצונם או שלא על דעתם.
התייחסות לשוני העצבי של האוטיסטים כאל נזק, מצב בלתי תקין או מחלה שיש לרפאה
גישות בלתי סובלניות כלפי התנהגויות אוטיסטיות שעשויות להיתפס כמוזרות או יוצאות דופן
חוסר סובלנות כלפי הקשיים האופייניים לאוטיסטים
אפליה כנגד אנשים בשל היותם אוטיסטים או בגלל מאפיינים או התנהגויות אוטיסטיות, המקשה על השתלבותם בחברה (לדוגמה, אוטיסט בעל כישורים טכניים טובים עשוי לאבד את מקום עבודתו, או אפילו לא לעבור את ראיון הקבלה, כתוצאה מחריגות חברתית).
גישה הטוענת שאוטיסטים הם נחותים מאנשים נוירוטיפיקליים
תכנון מוסדות ללא התחשבות באוטיסטים (למשל: בתי ספר הדורשים כישורים חברתיים מפותחים, שאוטיסטים עשויים להתקשות בהם)
העדר הגנה על אוטיסטים בחקיקה למען הזדמנויות שוות בתעסוקה
מתן תרופות לילדים לטיפול בתופעות מינוריות שלא ישפיעו על התפתחותם התקינה, כגון הפרעת קשב.
ישנם מצבים ואפשרויות, שאדם המאובחן עם שוני נוירולוגי כלשהו, יתפקד יותר טוב מאדם נוירוטיפיקל, עקב יתרונות שיש לשונות הנוירולוגית שלו. למשל: אנשים על הספקטרום האוטיסטי טובים בלשים לב לפרטים קטנים. פסיכופתים טובים בלשמור על קור רוח (רוגע) בסיטואציות שמעוררות רגשות בעצימות מפלצתית אצל אנשים רגילים עקב כך שאין להם יכולת "אמפתיה רגשית", מה שגורם להם לקבל בחירות יותר רציונליות מאנשים נוירוטיפיקלים בכל מיני מצבים בחיים שמעוררים רגשות חזקים
