הקושי הגדול ביותר בעיני הוא הפער הכל-כך גדול בין יכולות מסוימות שיכולות לנוע בין גאונות לתת תפקוד.
הגובה בין נקודות הקצה של האמפליטודות האלה, יכולות להוביל לחוויות כישלון ולשיאים של תסכול (למשל, להבין שליומולדת שלך אף אחד *לא רצה* להגיע. ישנה יכולת הבנת מצבים אכזרית לפעמים בהבנה שזה לא הגיוני שאף אחד לא יכול להגיע דווקא ליומולדת שלי).
והחלק הכי גרוע זה שהזיכרון המשודרג לפרטים האופייני לעיתים קרובות, בחיים לא ייתן להם לשכוח אף פרט!
הזיכרון ישמר טרי והצבע שבו כמעט ולא ידהה עם השנים.
זה קשה!
אך, מצד שני, זיכרון כזה מעניק יתרון משמעותי כמו למשל לפיענוח תצלומי אוויר/ תכנות/ מידענות (ויש עוד מלא דוגמאות)….
בקיצור, כמו שתמיד אומרים, בעיקר להם, החיים זה לא שחור ולבן, זה קצת יותר מורכב מזה….
